החלטה בתיק רע"א 48712-06-11

א.      בר"ע על פסק דינו של בית המשפט השלום בהרצליה מיום 29.5.2011 ברע"א 36870-0911. בפסק דינו דחה בית משפט קמא בר"ע שהגיש המבקש על שתי החלטות של רשם ההוצל"פ מימים 25.2.2011 ומיום 10.3.2011 שלפיהן אושרה מכירת מקרקעי המבקש למשיבה 2 (להלן: " שורשי נדל"ן").

ב.       העובדות הרלוונטיות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

ביום 28.9.2008 פתח המשיב מס' 1, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: " הבנק") כנגד המבקש, בהליכי הוצאה לפועל לאכיפת שעבוד.

ביום 22.12.2008 מונה ב"כ הבנק, עו"ד זהבי, לכונס נכסים על זכויות החייב במקרקעין (להלן: " כונס הנכסים") הידועים כגוש 6391 חלקה 7 בעיר פתח תקווה, המהווים חטיבת קרקע חקלאית בשטח רשום של 57,818 מ"ר (להלן: " המקרקעין" או " הנכס").

ביום 27.2.2009 וביום 3.3.2009 פורסמו מודעות ע"י כונס הנכסים בדבר קבלת הצעות לרכישת המקרקעין.

ביום 3.3.2009 העריך שמאי לבקשת כונס הנכסים את שווי המקרקעין בסכום של 5.8 מיליון ש"ח, ובמימוש מהיר יש להפחית 20% משוויים של המקרקעין (נספח 4 לתגובת כונס הנכסים).

ביום 18.3.2009 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה למתן צו מניעה זמני המורה ללשכת ההוצל"פ לעכב את הליכי ההוצל"פ ובפרט לעכב את הליכי מכירת המקרקעין (בש"א 6447/09, ת"א 1301/99) (להלן: " הבקשה למתן צו מניעה"). במסגרת הבקשה למתן צו מניעה טען המבקש, בין היתר, כנגד תקפות המשכנתא, וכן טען כי האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצל"פ מעולם לא נמסרה לידיו ולכן מן הראוי לבטל את כל הליכי ההוצל"פ (נספח 6 לתגובת כונס הנכסים לבר"ע).

ביום 8.6.2009 ניתן ע"י בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ. ישעיה) צו מניעה זמני לעיכוב הליכי ההוצל"פ, אשר יכנס לתוקפו לאחר הפקדת התחייבות עצמית וערבון בסכום של 50,000 ש"ח (שם, נספח 8).

המבקש לא הפקיד התחייבות עצמית וערבון, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי לעיל, ומשכך, פרסם כונס הנכסים מודעות נוספות לשם קבלת הצעות לרכישת המקרקעין.

ארבע הצעות הוגשו לרכישת המקרקעין, וביום 10.9.2009 התקיימה ישיבת התמחרות בה נכחו, בין היתר, ארבעת המציעים, המבקש, בנו ובנותיו.

לאחר אחד עשר סיבובי התמחרות זכתה הצעתה של המשיבה 2, שורשי נדל"ן יזום (2009) (להלן: " שורשי נדל"ן" או " הזוכה"), אשר הייתה ההצעה הגבוהה ביותר. שורשי נדל"ן הציעה לרכוש את הנכס בסכום של 6.8 מיליון ש"ח.

ביום 24.9.2009 חתמה שורשי נדל"ן על הסכם לרכישת המקרקעין אשר תוקפו הותלה, כדין, בקבלת אישור רשם ההוצל"פ (שם, נספח 11). ביום 27.9.2009 הגיש כונס הנכסים לרשם ההוצל"פ בקשה לאשר את מכירת המקרקעין, באם לא יושג הסכם בין המבקש לבנק בדבר סילוק החוב ופדיון השעבוד (שם, נספח 12).

ביום 1.10.2009 הוגשה לכונס הנכסים הצעה נוספת לרכישת המקרקעין הגבוהה ב-400,000 ש"ח מהצעת שורשי נדל"ן, בעקבותיה הוגשה לרשם ההוצל"פ על ידי כונס הנכסים בקשה למתן הוראות.

ביום 8.10.2009 הגיש המבקש בקשה להאריך את המועד להפקדת התחייבות עצמית ועירבון כספי, על פי החלטת כב' השופט ישעיה לעיל (שם, נספח 13).

ביום 1.11.2009 נדחתה בהסכמת הצדדים תביעת המבקש ללא מתן צו להוצאות. כמוסכם על הצדדים, נקבע כי המבקש רשאי לפנות לרשם ההוצל"פ בבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ (שם, נספח 15).

ביום 8.11.2009 הגיש המבקש לרשם ההוצל"פ 'בקשה דחופה לביטול הליכי מכירת נכס ולחלופין להשהייתם עד לפדיון המשכנתא ע"י החייב'. בבקשתו טען המבקש, בין היתר, כי לא נשלחה לו הזמנה למועד ההתמחרות, וכי נודע לו על מועד ההתמחרות באקראי. כן טען המבקש כי לא היה מיוצג במועד ההתמחרות וכונס הנכסים סירב לפעול עימו בשיתוף פעולה. המבקש טען עוד כי המציעים תיאמו ביניהם את מחירי ההצעות שהוצעו בהתמחרות. עוד נטען ע"י המבקש, כי חוות דעת השמאי, עליה נסמכה ההתמחרות שגויה, וזאת, בין היתר, לנוכח הערכת שמאי מטעמו מחודש דצמבר 2008 שלפיה הוערך שווי המקרקעין בסכום של 16,250,000 ש"ח.

ביום 16.12.2009 דחה רשם ההוצל"פ את בקשת המבקש לעיכוב הליכי מכירת המקרקעין. בין היתר, נקבע בהחלטתו כי לאור הפיקוח של רשם ההוצל"פ על הליך ההתמחרות, אין חובה שהחייב יהיה מיוצג בהליך ההתמחרות ולכן, העובדה שהחייב איננו מיוצג אינה מהווה פגם המצדיק את ביטול ההתמחרות.

רשם ההוצל"פ דחה את טענת המבקש, לפיה המציעים תיאמו ביניהם את מחירי ההצעות וזאת, בין היתר, בשל העובדה שהתקיימו אחד עשר סיבובי הצעות מחיר בין המציעים.

באשר לפער בין שתי חוות הדעת השמאיות ציין רשם ההוצל"פ, כי " אין צורך להכנס לפער בין חוות הדעת, משום שכפי שנראה מייד, אין בטענה זו משום פגם: החייב מבקש לפדות את הנכס וטוען כי מדובר במגרש בעל פוטנציאל עצום וכי הוא קיבל הצעות לרכישת המגרש במחירים גבוהים בהרבה. אם כך ממה נפשך? החייב יכול לפדות את הכנס (כך במקור, צ"ל - הנכס - י.ש) במחיר ה"זול" שהושג בתתמחרות (כך במקור, צ"ל בהתמחרות - י.ש) ולאחר מכן למכרו לכל המרבה במחיר ו/או לפעול לשינוי ייעודו והשבחתו בעל דרך שימצא לנכון. בכך יכול החייב להציל את נכסו מהשעבוד ולממש את הפוטנציאל הגלום בו. הלא אם תערך התמחרות נוספות יקטנו סכויי החייב לפדות את הנכס שכן קרוב לודאי שהמחיר יגדל. בכך ירחיק עצמו החייב מפדיון הנכס. החייב צריך היה להחליט האם פניו לפידיון הנכס או לביטול התמחרות ועריכתה מחדש, על כל הנובע מכך לגביו; אין הוא יכול לאחוז במטה בשני קצותיו" (שם, בעמ' 2).